הרבה אנשים מדברים על ביטחון תעסוקתי שהולך לאיבוד וחוסר ודאות אישי, אבל האמת היא שאשליית היציבות של העשורים האחרונים נעלמת כליל גם במובן הארגוני.
**
אם עכשיו היית צריכים לשים את כספכם על החברות שיניבו את התשואות הטובות ביותר בעוד עשר שנים הייתם מגלים שזו משימה קשה מאוד. סיסקו הייתה החברה בעלת השווי הגבוה בעולם בעשור הקודם ומאז איבדה שבעים וחמישה אחוזים מערכה. בדיוק באותם השנים חברת אפל הכפילה את שווייה פי מאה והפכה להיות החברה והמותג החזקים בעולם. אבל זה ההיי-טק. פעם אתה למעלה ופעם למטה. את זה אנחנו יודעים. ומה לגבי שאר התעשיה? ובכן, מתברר שגם שם זה אותו הסיפור.
**
המקרה של אמריקן אפרל, גאפ ושאר חברות הבגדים האמריקאיות הענקיות מרתק. מי שעוקב אחר הביצועים הפיננסים של מותג הבגדים היומרני הזה לא הופתע כשהוגשה פשיטת הרגל הבוקר. זה ניסיון אחרון לקצץ את ההפסדים מצד משקיעים כאלה ואחרים. בשנה האחרונה אמריקן אפרל הפסידה מעל למאה וחמישים מיליון דולר כי היא פשוט לא יכולה להתחרות. כי יותר משיווק ובגדים היא סבלה ממקרה קשה של נפילה בין הכיסאות. הגודל שלה כתאגיד כבר לא מתאים.
**
אמריקן אפרל לא ענקית כמו זארה ולא זעירה וזריזה כמו יצרניות רבות בארצות הברית שמדלגות על הוצאות אדירות כשטחי אחסון ענקיים ובכירים שחייבים מאות אלפים להרווארד ובתי ספר אחרים. חברות קטנות שכאלה מוכרות למשתמשי הקצה את הסחורה ישירות מאתרי אינטרנט זולים ומסתמכות על שירותי דואר נפלאים. היתרון של זארה ברור. הם מסוגלים לשלם למעצבים מעולים שכל שנה ושנה מצליחים לנפק בגדים שנראים טוב רק במעט פחות מהאופנה העילית, אבל עולים שבריר מהמחיר. מה שהיה טוב עבור האירופאיים והמזרח תיכוניים התגלה כפופולארי במיוחד גם עבור האמריקאיים.
**
עשרות שנים של קפיאה על השמרים לא הטיבו עם חברות הבגדים האמריקאיות. לפני שמונים שנים אופנת הקולג׳ים של העשירים שגאפ הציעה לעולם הייתה מהפכנית וסקרנה קונים מכל העולם. החלוקה של התאגיד למספר חברות שכל אחת הציעה בגדים לפי עלות שונה הייתה מבריקה. אבל כמו סיסקו של 2000 זה לא הספיק. מבנה השוק כיום הוא פלואידי מדי. או שאתה ענק ומסוגל לעמוד במכות כשהן מגיעות, והן תמיד מגיעות, או שאתה קטן וזריז ומסוגל להתחמק מבורות. כל דבר באמצע יכול להיעלם במהירות מפתיעה במחי שנה אחת גרועה.
**
העובדה שחמישים וחמישה אחוזים מהנכסים הפיננסים העולמיים נסחרים בידי אמריקאיים יהפכו, ואולי כבר עשו, גם את התאגידים הגדולים לפגיעים. ההרחבה הכמותית של הפדרל ריזרב גרמה להדפסת כסף רבתי בכל העולם. כולם חיפשו את התשואות כי יש כסף כמעט בחינם וחבל שלא להמר. זה הדבר הנכון לעשות ברמה הפרטנית. בפועל מה שקרה הוא הכנסת מרכיב של סיכון גם לתאגידי הענק.
**
קחו את פולקסווגאן לדוגמא. למראית עין ראשונה גם סטירה כואבת כמו זו שהזמינה על עצמה באמצעות התעלול הנכלולי האחרון יכול היה להיות רק מכה קטנה בשאסי עבור חברת המופת הגרמנית, אבל בפועל אותה הרחבה כמותית אמריקאית יכולה להוביל גם לקריסה של חברה כל כך גדולה. המספרים מלמדים שחלק גדול מענקית הרכב הגרמנית הוא בעצם חטיבה פיננסית שלוקחת את הכסף הזול ומשקיעה אותו בחזרה באמצעות הלוואות לקונים שרוצים לשדרג לרכב חדש באשראי זול. כביכול כולם נהנים. בפועל מה שקורה הוא שההון העצמי של החברה קטן ביחס לשוויה. הקנס שתקבל נובע מהשווי ולא מההון עצמי. זה נשמע מסובך, אבל בפועל האמת פשוטה: מכה כואבת תהיה כזו שפולקסווגאן אולי לא תוכל לחטוף ולהישאר על הרגליים.
**
מן הסתם אנגלה מרקל לא תוכל להרשות לעצמה לאבד חלק גדול כל כך מהכלכלה הגרמנית ותעשה מה שהאמריקאיים עשו כשאיי.איי.ג׳י התרסקה בגלל הון עצמי פעוט ביחס לאחזקות כל כך גדולות: הצלה על חשבון משלם המסים. זה כנראה מה שיקרה, אבל מה שבוודאות קורה היא התנפצות אותה האשליה. העובדים בוולפסבורג, עיר שהוקמה מסביב למפעלי החברה, לא יכולים לישון בשקט כמו שחשבו. למעשה אף אחד לא יכול. ואין סיבה לישון, צריך להתעורר. ההבטחה לגבי עולם בטוח ויציב, שהייתה שקרית ובלתי אפשרית מלכתחילה בגלל טיבו של האדם, מתגלה בימים אלה במערומיה. כל שיש לכם לעשות הוא להבין שכך המצב. אל תיקחו שום דבר כמובן מעליו.