מלי מרטון היא מהנדסת באלתא-תעשייה האווירית ומובילה שם פיתוח פרויקטים. לפני כשמונה שנים פגשה את היזמים של עמותת SpaceIL והחליטה שהם לא טסים לירח בלעדיה. אחרי פגישה גורלית עם כפיר דמרי שהביע באוזניה את החזון שלו לגבי מערך חינוכי שלם שילווה את העמותה, מלי לקחה לקחה על עצמה את פרויקט חייה והרימה את אחד מהמיזמים החינוכיים המרשימים שנעשו בארץ בשנים האחרונות.
על מה דיברנו:
הירח, חלל, מהנדסות, מהנדסים, מחסור במפתחים, תקרת זכוכית, שאיפות, חינוך, התנדבות
נהנתי מהפרק. אין ספק שמלי אישה מרתקת וחכמה. יש לה המון מה להגיד…
אבל
האמת היא שזו יותר שיחה אסוציאטיבית שזולגת למלא מקומות לא קשורים ולא ראיון. בראיון המראיין מקשיב, מכווין את השיחה, מחפש להוציא את המיטב מהמרואיין. פה המראיין נדחף אחרי כל מילה שנייה, ולא מאפשר לה לסיים חוט מחשבה. אפילו כשהוא מסכים איתה, הוא נכנס לה באמצע המשפט כדי נטו להפגין ידע או לתת דוגמה אישית. הוא ממש מרוכז בעצמו במקום להקשיב לה ולאפשר לנו להקשיב לה. זה הופך את הראיון למעייף. ממליצה להשחיז את המיומנויות כדי להקפיץ את הרמה של הבלוג 🙂
אהבתיאהבתי
היי, זה לא ראיון. בשום מקום לא נאמר שזה ראיון, אלא שיחה. וזה גם לא בלוג, אלא פודקאסט. ב-300 הפרקים (כמעט) שהקלטנו לא ערכנו אף ראיון. כן קיימנו שיחות. בשיחה אין משקל גדול יותר לצד אחד על הצד השני. השיחה זולגת בצורה אסוציאטיבית ממקום אחד לאחר. אם את/ה רוצה ראיונות, אז יש עיתונים יומיים, שבועיים תוכניות טלוויזיה ושלל מקומות אחרים.
אהבתיאהבתי
הי ראם, תוכל לשלוח לי את הלינק לערוץ היוטיוב עליו דיברת בשיחה פה…
סיפרת על ערוץ לפתרון בעיות לוגיות וכאלה
תודה רבה
אנג'לו
אהבתיאהבתי