3 מחשבות על “פרק #2 – אביגיל פרל”

1. 

   04/08/2015 בשעה 7:00 pm להגיב

   galiappel הגיב:

   תודה על פרק מעולה! העברתי לי יום עבודה עם חיוך 🙂
   תפסתם אותי עם הסוריקטה! עבודת הסמינריון שלי הייתה על חיות שיתופיות שכללו סוריקטות וזנבנים (ציפורים שחיות בקהילה עם היררכיה), ובגדול המסקנה שלי הייתה ש"הצבא צועד על בטנו", שרק מי שסיים לדאוג לעצמו, הולך ושומר על האחרים (זה גם סמל סטטוס, מי שיכול להרשות לעצמו שומר, וממליצה בחום על תאוריית ההכבדה של פרופ' אמוץ זהבי).

   אחר כך, אביגיל תפסה אותי, הייתי יכולה להמשיך לשמוע אתכם מדברים עוד שעות איתה! אני חושבת שאם המותג שלה זה להיות ישירה, כנה, חמודה, מצחיקה, מלהיבה ונלהבת, היא עושה עבודה לא רעה.. לא ראיתי השרדות, ואני בהחלט הולכת להתעניין בפרויקטים שלה בעתיד 🙂 והיה סופר נחמד, אם לרגל הפרק, היה איזה דף נחיתה, שהייתי יכולה להשאיר שם את המייל ולקבל תזכורת כשהפרויקט יעלה 🙂
   ובכלל, אם היום המוצר הזה היה קיים, בחום הזה, הייתי לגמרי הולכת לקנות..

   ואגב, עוד מוצר לרשימת מוצרים של נשים לנשים באנדיגוגו – ויברטור בשם Vibease, מעניין לבדוק אם הצליח וכמה.

   אהבתיאהבתי
   1. 

      05/08/2015 בשעה 1:43 pm להגיב

      Doron Nir הגיב:

      תודה לך גליה. את אוצר אמיתי 🙂

      אהבתיאהבתי
2. 

   14/09/2016 בשעה 8:50 am להגיב

   tallyco הגיב:

   החזיה הומצאה על ידי אישה "החזייה הראשונה כפי שהיא מוכרת כיום, הומצאה על ידי מארי פלפס ג'ייקוב בשנת 1913, והפכה לפריט לבוש מקובל רק באמצע המאה ה־20. מאז, החזיות החליפו את המחוכים (חלק מעדיפים לכנותם – תחתוניות), וייצור חזיות ומכירתן הפך לתעשייה של מולטי-מיליארדי דולרים, שנשלטת על ידי תאגידים בינלאומיים. במהלך הזמן, הדגש על חזיות הפך מצורך שימושי לאופנה של ממש. כיום נחשבת החזייה לאחד הבגדים שייצורם מורכב ביותר, בעיקר בשל הקושי בייצורה במידות גדולות." (מתוך ויקפדיה)

   אהבתיאהבתי