הסיפור של סונדאר פיצ׳אי, המנכ״ל החדש של גוגל, הוא באמת התגשמות החלום האמריקאי על הצד היפה ביותר שלו. מי שמזלזל בחלומות לעולם לא יוכל להרים רגליו מעל לקרקע ולנסוק לשמיים ומי שמדכא חלומות של אחרים יקצור בעתיד אנשים שפופים ושבורים שיהוו נטל על העגלה ולא קטרים שימשכו אותה מחוץ לבוץ ובוץ תמיד יש באופק.

החלום האמריקאי הזה של הבחור ההודי העני שהגיע כמהגר שחום עור לסביבה הכי לבנה והכי מיוחסת והתקדם עד לטופ של הענף הוא בדיוק זה שחסר לנו כשאנו מדברים על המקופחים והלא מחוברים המקומיים. אלה לא סיסמאות, אלא אמיתות. כל עוד נעדיף לבחור בגברים לבנים לעתים בינוניים על פני כל השאר לא נוכל לעזוב את הקרקע ולעוף באמת אל עבר מלוא הפוטנציאל.

אנשים כמו ג׳וני סרוג׳י, שלא היה מספיק טוב כדי להתקדם באיי.בי.אם ישראל, הפך לאחד מהאנשים הבכירים באפל העולמית. אל תשלו עצמכם, זו לא סטיית תקן מקרית. אל תשלו את עצמכם, כישרון לא שוחה רק בבריכת גנים אחת, אלא מפוזר בהסתברות כזו או אחרת בכל רחבי הגנום האנושי. הגזענות, השוביניזם, תחושת היהורה הלא מבוססת של חלקים מסוימים בחברה, הם עוגן עצום על החברה הישראלית.

לא מאוחר לשנות ולא משנה איך קוראים לעצמם ערביי ישראל, אם פלשתינאים או לא, ולא משנה אם הרבה אנשים שמדברים פמיניזם עושים לרעיונות שמאחורי הפילוסופיה שירות רע. חשוב הרעיון, חשובה ההבנה שכישרון ועבודה קשה והיכולת לבצע ולהתמיד בה מצויים בסיכוי כזה או אחר אצל אנשים כה רבים, גם אלה שלא נולדו במקום הנכון, או בצבע הנכון, או עם איבר המין הנכון.

חשובה גם ההערכה. אנחנו צריכים לחזור ולהעריך תכונות חיוביות. ולא לתת במה בעיקר לשטויות. אנחנו יוצרים את המציאות של עצמנו עם כל החלטה קטנה שאנו עושים, במה אנחנו מתרכזים ועל מה אנחנו מכלים את זמננו. כל חברה אנושית מחליטה מה הן התכונות שאותן מעודדים לפתח. ההחלטות האלה מעוררות אבולציה חברתית מהירה שמסננת תכונות כאלה ואחרות מחוץ לנורמה ומדגישה את המתגמלות. ומתגמלות לא בהכרח צריכות להיות רווחיות. דרושה חשיבה מחדש ובעיקר מחשבה על היכן אנחנו רוצים להיות בעוד עשרים שנים ולא בתום התקציב הקרוב.