פרופ' אוריאל אבולוף הוא מרצה בכיר בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב, ועמית מחקר במכון להגדרה עצמית שבבית-הספר וודרו ווילסון באוניברסיטת פרינסטון ובמכון טרומן לקידום השלום. מחקרו עוסק בלגיטימציה ואלימות פוליטית, ומתמקד בלאומיות, מהפכות וסכסוכים אתניים במזרח-התיכון ומעבר לו. פרופ' אבולוף מלמד קורס מקוון במסגרת אוניברסיטת פרינסטון שזכה בשנת 2018 בתואר "הקורס המקוון הטוב ביותר". בנוסף, פרופ' אבולוף כותב בלוג בשם "Sapianism: Living to Our Humanity". פרופ' אבולוף הוא בעל תואר ראשון ביחסים-בינלאומיים ולימודי המזרח-התיכון, תואר שני בלימודי המזרח-התיכון, ותואר דוקטור ביחסים בינלאומיים – כולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי מחקר שלו הם: אקזיסטנציאליזם פוליטי, אלימות ולגיטימציה פוליטית, מזרח-תיכון וסכסוכים אתניים.
על מה דיברנו:
דרום אפריקה, קנדים-צרפתיים, אנגלים, צרפתים, קנדים, ארה"ב, ישראל, רואנדה, נקמה, רצח הנערים היהודים, רצח מוחמד אבו ח'דיר, הגדרה עצמית, משמעות, פילוסופיה, קורונה
נותני החסות שלנו – חברת סולמייט (קוד הקופון להשתתפות בהגרלה: RG5)
Geekonomy 
פרופ' אבולוף מצליח להתעלם מההבדל החברתי, וזה הרעיון של פרוק החברה לבודדים, מה שמאפשר ליצור את השוויון עין ערביי יש"ע והישראלים בסיפורי האינתיפאדה שמובאים פה. מה היחס בישראל לרוצחי ערבים (העמדה לדין, כלא) ובחברה הערבית (סוכריות, גיבורים, כסף). בשם הרצון למחוק כל יתרון של החברה המערבית-ישראלית, הכל נשכח, איזו היסטוריה סינתטית, אורווליאנית.
אהבתיאהבתי
יש לתקן מהיסוד את מה שאמרת על ליבוביץ', כי הטעית את המאזינים. ליבוביץ' לא אמר שעלינו להמשיך לחפש פיתרון לבעיה הפסיכופיסית, שכן אין לה פיתרון, והוא גם לא אמר 'יש גוף ויש נפש'. כניאו-קאנטיאני, ליבוביץ' אמר שאין לנו יכולת לדון בשאלה האונטולוגית, הישית, האם באמת יש גוף ויפש, כי זה העולם כשעלצמו ואין לנו אפשרות להכיר אותו. אנחנו יכולים לדון רק באיך שאנחנו תופסים את העולם. לכן אנחנו מכירים שני עולמות, עולם הגוף ועולם הנפש, בלי בהכרח לטעון שבאמת יש בעולם שני עולמות. הבעיה הפסיכופיסית היא שאנו מכירים בסיבתיות נפשית וגם בסיבתיות פיסיקלית, אנו יכולים לתאר כל אחת בנפרד ובמנותק מהשני, אבל אנו יודעים מאידך שיש קומיוניקציה ביניהן, שהפיסי משפיע על הנפשי ולהיפך. כלומר, אנו מכירים בעולמות מנותקים אבל אנחנו רואים שיש השפעה הדדית ביניהם. על פי ליבוביץ' מצד אחד זה לא ייתכן, מצד שני ככה זה. לכן טעות לומר שליבוביץ' אמר שיש להמשיך לחפש לבעיה פיתרון, שהרי מלכתחילה מדובר בפרדוקס שבאופן עקרוני אי אפשר לפתור אותו. בשביל ליבוביץ' זה כמו שנראה שהמשפט 2+2=5 מתקיים בזמן שהוא לא ייתכן. לכן זה פרדוקס נצחי ואין טעם לנסות לראות כיצד הוא בכל זאת מתקיים.
אהבתיאהבתי
תודה יקיר, זה אחלה חידוד.
אהבתיאהבתי
אחרי שהאזנתי לכל השיחה אני קודם כל רוצה להודות לכם, אוריאל הוא איש שיחה נהדר והיה מהנה מאוד לשמוע את שניכם.
יותר מכל אני מודה לכם על שהעליתם את הנושא הנפיץ של הקורונה. זו הפעם הראשונה שאני שומע מישהו שמחזיק בדעה כמו שלי, ובזכותכם אני מרגיש פחות לבד בזה. מהתחלה אמרתי לעצמי – מדוע לכל הפחות לא מציגים את הסגר כדילמה, בין מותם של אנשים שימותו בקרוב בדרך הטבע, בלי קשר למגפה, לבין גזרות כלכליות קשות על ציבור שלם, שהופכות מייד לגזרות של דיכאון המוני, חרדה, גיהנום משפחתי, ועוד. לא הציגו את זה בכלל כסוגיה, ואפילו בעלי העסקים שמחאו נגד הממשלה לא מחאו על הסגר – הם קיבלו אותו ולעומת זאת רק דרשו פיצויים כספיים.
ניסחתי לעצמי בדיוק כמו אוריאל, שעיקרון קדושת החיים עומד כאן לשאלה (למעשה הוא תמיד עומד בשאלה). במידה מסויימת התגברתי על הפחדים, אולי לא לגמרי, כדי להגיד לעצמי, כן, מעבר לשאלה של עצם החיים, יש כאן שאלה של איכות החיים ומשמעות החיים. והלכתי עוד צעד כדי להבין שבמקרה הזה, אם הייתי בעמדת מקבל ההחלטות, עם כל הטרגיות שבדבר, הייתי ממשיך את החיים פחות או יותר כהרגלם, עם המסכות והכל, כי איכות חייהם של צעירים, שיש להם עוד זמן רב לחיות, יותר קריטית בעיניי מאשר כמות חייהם של אנשים שרוב חייהם מאחוריהם, שהיו נפרדים מאיתנו בקרוב בלאו הכי. זה נראה לי הרבה יותר שפוי, מאשר להעדיף עוד כמה שנים עם אלו שילכו על חשבון צעירים שיסבלו כל החיים שלהם מהבעיות שצצות עכשיו.
(יקיר אדלמן)
אהבתיאהבתי