פרופ' ערן סגל עשה את התואר הראשון שלו באונ' תל-אביב ואת הדוקטורט בסטנפורד במחלקה למדעי המחשב. בשלב כלשהו הקריירה האקדמאית שלו קיבלה טוויסט והוא עבר להתעסק עם ביולוגיה, חיידקים ותזונה. מחקריו הוכיחו קשר סיבתי בין סוכר לסוכרת ואף מראים שעתיד התזונה הוא בהתאמה אישית, שמבוססת (גם) על אוכלוסיית החיידקים שחיה בתוך כל אחד מאיתנו.
על מה דיברנו:
חיידקים, סוכר, תזונה, מחקרים אקדמאיים, מכון ויצמן, חברת DayTwo, פליאו, דיאטות, פחמימות, שומנים
קישורים מהפרק:
The Personalized Diet (הספר שלהם)
Geekonomy 
אפשר בבקשה להוסיף קישורים לספרים עליהם דובר בתחילת הפרק . (על הריצה ועל ההיסטוריה של התאוריות בנוגע לתזונה).
אהבתיאהבתי
קיבלת.
אהבתיאהבתי
תודה!!
אהבתיאהבתי
הערה בקשר ל"פרדוקס הצרפתי" שדיברת עליו, על כך שצרפתים אוכלים הרבה שומן מהחי ויש להם מעט מחלות לב. זה תמוה, יצרני היין טענו שהסוד הוא ברזרבטול שביין אדום, יצרני הגבינות לעומתם ייחסו את זה לסגולות של שבגבינה. אבל האמת היא פשוטה יותר, והתשובה טמונה בנתונים. הסטטיסטיקה של "הפרדוקס הצרפתי" מבוססת על מקרי מוות, ורופאים צרפתיים מייחסים 20% פחות מקרי מוות למחלות לב. בנוסף, לפי מריון נסל ואחרים, צרפתים יחסית לאומות אחרות התחילו רק לאחרונה לאכול הרבה מזון עתיר שומן מהחי, ולמחלות לב לוקח כמה עשורים להתפתח. כשמתקנים את הגרף לפי שתי ההטיות האלה, צרפת שבה לחיק האומות, ואין פרדוקס כלל.
פינלנד זה סיפור אחר, שם באמת אוכלים המון שומן מהחי ובאמת מצבם היה גרוע מבחינת מחלות לב. לכן נערך שם קמפין של גידול אוכמניות. איכלו אוכמניות במקום שומן מהחי. ככל הידוע לי המצב שם השתפר מאד.
הערה נוספת, אמרת שכשאנשים נמנעים משומן הם אוכלים במקומו סוכר ולכן זה גורם נזק. בחברה המערבית איננו אוכלים משהו במקום משהו, איננו אוכלים רק כשאנו רעבים ואיננו אוכלים עד שובע. אחרת באמת המצב היה נפלא. אבל אנחנו אוכלים יותר מדי כי הכל טעים, והבעיה היא עודף קלוריות. עודף קלוריות, בין אם זה משומן או מסוכר, גורם להשמנת יתר, והשמנת יתר תורמת וגורמת לתנגודת אינסולין.
אהבתיאהבתי
שלום,
אני אחד המשתתפים הראשונים בניסוי, גם ב 2013 בניסוי הראשוני וגם אחר כך במחקר הגדול של הקשר בין תזונה לרמות סוכר. עכשיו אני מעט יותר משנה מתחילת הניסוי ומעט יותר מחצי שנה מסיומו.
ההבנות שלי, מהמחקר שעשיתי על עצמי בלבד, שונות מהותית מההבנות של צוות המחקר.
כמובן שהנתונים הסטטיסטיים על כלל האוכלוסיה לא נמצאים בידי, וכמובן שהמחקר שלי אינו מדעי.
אבל, יש בו הגיון.
מהמחקר שלי, כלומר קריאת מאמרים וכתבות, רמות סוכר בדם מושפעות משלושה גורמים עיקריים, יושבות על שלוש רגלים, לפי סדר חשיבות: אחוז שומן בגוף, פעילות גופנית, תזונה.
הרגל השמנה ביותר, זו שמשפיעה הכי הרבה על רמות הסוכר, היא הראשונה: אחוזי שומן בגוף. אחוזי שומן גבוהים מיצרים תנגודת לאינסולין, והסוכר נשאר בדם. ידוע, מוכר וניתן לקרוא באלף מחקרים שונים.
הרגל השנייה היא רגל הפעילות הגופנית. ככל שמבצעים יותר פעילות גופנית ארובית כך הגוף צורך יותר סוכר, והרמות בדם יורדות.
הרגל השלישית היא התזונה. כן היא משפיעה, אבל היא הדקה ביותר. יתרה מזאת, החשד שלי, ושוב הנתונים אינם מול עיני, שלאנשים שונים אכן יש תגובת סוכר שונה, אבל היא בשוליים. למשל, אם אני אוכל 160 גרם תפוח ועוד מישהו אוכל 160 גרם תפוח, ושנינו בעלי מאפיינים פיזיולוגים זהים, קרי, אותו אחוז שומן ואותה פעילות גופנית ב 24 שעות שקדמו לניסוי, אם נראה הבדלים ברמות הסוכר הם יהיו בשוליים. נניח, אני 170 והוא 190 (שנינו מעל 140, שנינו מתים, מה זה משנה). דבר נוסף, מדידות הסוכר נוטות להיות לא מדוייקות, סטייה של 10 אחוז היא סטנדארט, שלא לדבר על המכשיר של הבדיקה הרציפה שפותח בעבור סוכרתיים, ונועד למדידה של ערכים גבוהים. כלומר גם אם ראינו את הערכים שציינתי, יכול להיות שהאמת הפוכה.
תוסיפו לזה את העניין הכלכלי של ערן סגל ב DAY2 (שימו לב כמה פעמים במהלך הפודקאסט השם הזה מוזכר), וכל המחקר הזה, בעיני, יושב קצת על כרעי תרנגולת.
קצת על מה שעברתי ואיך הגעתי למסקנות לעיל:
התחלתי בתור נסיין במחקר הראשוני, קיבלתי את התוצאות ולאחר כשנתיים הציעו לי להשתתף במחקר הגדול.
במחקר הגדול במשך חצי שנה תיעדתי, ברמת הגרמים, עם משקל, כל דבר שאני אוכל, וכן הייתי מחובר למד סוכר רציף. ביקשו מאיתנו לא לקרוא את ערכי הסוכר בזמן אמת כדי שלא נושפע מהתוצאות. מכיוון שיש בי משהו מהחוקר, לא עמדתי בפיתוי וקראתי את התוצאות כל הזמן. מכיוון שידעתי את הערכים, התחלתי לבדוק מה משפיע עלי יותר ומה משפיע עלי פחות. פחמימות, כמעט על כל סוגיהן, התגלו כמעלות סוכר באופן משמעותי. כמובן שכמות גדולה מעלה הרבה יותר וכמות קטנה מעלה הרבה, אבל בכל מקרה פחמימות מעלות רמות סוכר, והרבה. בצקים, תפוחי אדמה, קינואה, וכד' יצאו מהתפריט שלי לחלוטין. נהייתי סועד נטול פחמימות. כמובן שרמות הסוכר השתפרו פלאים. אכלתי יותר שומנים בצורת אגוזים, אבוקדו, טחינה ושומנים מהחי – בשרים וגבינות. בשלב הזה טרם ידעתי על ההשפעה של אחוזי השומן בגוף על רמות הסוכר. מה שכן, גיליתי שפעילות גופנית אינטנסיבית-לפרקים (אינטרוולים) מפחיתה לי את רמות הסוכר באופן פלאי למשך 24 שעות. כמו כן גיליתי שני דברים מעניינים: אם אני מתמיד באותה פעילות, הגוף משתפר פלאים ביעילות שלו, ורמות הסוכר עולות שוב על אותה פעילות שקודם לכן הורידה סוכר. וגם, אם אני מוציא אגוזים מהתפריט, שוב רמות הסוכר עולות, אפילו אם החלפתי פעילות גופנית.
עם שני התיקונים האלו – הורדת פחמימות ופעילות אירובית מתחלפת – הצלחתי, במאמץ רב, להחזיק את רמות הסוכר במקום סביר.
לאורך כל הניסוי, אני מניח שעל מנת לבודד השפעות אחרות, אסרו עלינו לרדת במשקל, וכן לא ממש עודדו פעילות גופנית (לא אסרו עליה, אבל לא דחפו שנעשה יותר), עד כאן טבעי ונורמלי לנסוי שרמת האי וודאות בו כל כך גדולה כל כך גם בלי הפרמטרים האלו.
הניסוי נגמר. אני בעודף משקל לפי כל מדד אפשרי. במאמץ אדיר רמות הסוכר נורמאליות אבל יש חריגה, קלה, ברמות השומנים בדם. הגעתי למכון שמשלב נכון בין תזונה לפעילות גופנית. במכון זה בנו לי תוכנית שעיקרה העלאת מסת השריר והורדת אחוז השומן. וכאן, ללא ספק, קרה הקסם. ברגע שהתחלתי להעלות שריר ולהוריד שומן, רמות הסוכר ירדו באופן ניכר. יש לציין שבמאמץ פחות בהרבה.
היום אני משלב: אירובי, כח ותזונה נטולת פחמימות.
מישהו יכול להביט במסקנה אליה הגעתי ולומר שהוא לא ידע את זה קודם?
אהבתיאהבתי